יוסף באו לא היה רק חלוץ האנימציה בישראל וצייר ומאייר דגול. הוא גם לא הסתפק בכתיבת ספרים, בעיצוב כרזות ובבניית מכונות האנימציה באמצעותן יצר את סרטיו המופלאים. יוסף באו – כך ידעו כל מכריו, חבריו ואישי הצמרת במדינת ישראל – היה גם מעצב אגרות שנה טובה הומוריסטיות, היתוליות ושנונות במיוחד.

החל משנת 1950 עם הגעתו ארצה, החל באו בעיצובן של אגרות "שנות טובות" אותן שלח לאנשים רבים מספור: ידידים, קרובים וחברים למקצוע. אגרות אלו היו כה מקוריות, כה שנונות וכה מפתיעות- עד כי שמו יצא לפניו במקומות רבים ברחבי הארץ. בעקבות זאת החלו רבים לפנות אליו כדי להיכנס לרשימת התפוצה הענפה של נמעני האגרות.

הדברים הפכו למסורת: בלא לקבל כל תמורה, בלא לחשוב על רווח כספי, ותוך שהוא משקיע זמן ניכר והון רב – טרח באו ועמל ארוכות על הכנתן של האגרות היפהפיות. מטרתו היתה אחת ויחידה: להעניק תחושה נעימה לנמעניו. לשעשע אותם. להעניק להם רגעים ספורים של חסד.

כזה היה יוסף באו: גם בתקופת שהותו במחנה הריכוז "פלאשוב" במהלך מלחמת העולם השנייה, ידע לשמור על אופטימיות ורוח טובה .ההומור היה לו לדרך חיים: כאשר חשו חבריו למחנה בייאוש ההולך ומשתלט עליהם- נחפזו ופנו ליוסף לשם קבלת זריקת עידוד בדמותן של בדיחות משובחות.

במהלך השנים התמיד באו בשליחת אגרות לכל מכריו. אם החמיץ, חלילה, נמען כלשהוא- מיד זכה למכתב "נוזף" מטעמו של נמען זה. הדברים הגיעו לידי כך שגם מלשכותיהם של ראש-הממשלה ונשיא המדינה הגיעו פניות ובקשות לקבלת אגרות בפתחה של כל שנה עברית. כל איגרת נשלחה במעטפה מיוחדת שגם אותה עיצב באו בכוחות עצמו.

כל שנה באו חשב על רעיון חדש. שנה אחת זו היתה שנה טובה שנראתה בדיוק כמו צ´ק, היה כתוב על הצ´ק שהנמען קיבל 1000 ברכות לשנה החדשה. השנה היתה 1964 ואז 1000 לירות היו כמו 1000000 שקל היום ואנשים חשבו שהם זכו בהרבה כסף. כמה כל כך התרגשו ולא שמו לב שכתוב ברכות ולא לירות ורצו להפקיד את הצ´ק בבנק. בבנק אחד המנהל קרא למשטרה מפני שחשב שהצ´ק מזויף, כשהשוטר בדק את הצ´ק הוא הבין שזו שנה טובה וכולם צחקו.

דוגמא נוספת היתה שנה טובה שנראתה כמו פוליסת ביטוח, אבל פוליסה זו היתה: "פוליסת ביטוח בפני דאגות אישיות". מישהו צלצל ואמר שיתבע את יוסף באו משום שהפוליסה לא עזרה לו ויש לו הרבה דאגות אישיות.

שנה אחרת באו עיצב אגרת ברכה שנראתה בדיוק כמו מברק, וכל מברק כזה הוא תקתק את כל פרטי הנמען על מכונת כתיבה. שימו לב שבצידי המברק הוא כתב: מ- באו (הלוגו שלו) מברך (שנראה כמו-מברק).

אגרת ברכה נוספת נראתה בדיוק מוחלט כמו שטר של 10 לירות. כאשר על צד אחד רואים את התמונה של יוסף באו ועל הצד השני רואים את בתו, הדסה באו, שעבדה יחד איתו בסטודיו. חברו הלך לבנק והפקיד חבילה של 10 לירות. בניהן הוא הכניס את האיגרת ברכה הזו, ופקיד הבנק לא שם לב שזה לא היה שטר אמיתי.

בשנה אחרת באו עיצב אגרת ברכה שנראתה בדיוק כמו טופס של תוצאות בדיקות מקופת חולים, רק שפה היה כתוב "קופת בריאים מיסודו של יוסף באו". תוצאות הבדיקות היו מאד מצחיקות ואנשים צלצלו והתלוננו שהם לא מבינים את התוצאות.

אגרת אחרת היתה כמו טופס של הורוסקופ בימים ההם, והיו כמה טפסים שונים. אגרת נוספת היתה "תעודת אושר" שבה כתוב שהשלטונות מתבקשים לשתף פעולה עם בעל הכרטיס ולאפשר לו ולמשפחתו שנה טובה. באו עשה במיוחד עבור תעודה זו חותמת שכתוב עליה: "פרוטקציה בשירות הציבור".

בשנים הראשונות הוא יצר אגרות ברכה עם התמונה שלו עליהן. פעם אחת הוא צילם את עצמו 4 פעמים ובכל צילום רואים אותו מבטא את ההברות השונות: "ש" "נה" "טו" "בה". את ארבעת התמונות יוסף הדביק אחת על גבי השניה, וכאשר דפדפו בהן זה נראה כמו סרט מצויר בו באו אומר : שנה טובה.

פעם אחרת האיגרת היתה מעוצבת כמו משקפיים ורודות, והיה כתוב בה: "הסתכל נא לקראת השנה החדשה במשקפיים וורודות".

דוגמא נוספת היתה אגרת ברכה ששמשה בתור "עתידון" כתוב שם:"עתידון המגלה את סודות ימיך שטרם באו".