יוסף באו – אמן רב תחומי – 1920-2002

צייר, גרפיקאי, חלוץ האנימציה, מאייר, בלשן, פרסומאי, טיפוגרף, מעצב גופנים, איש סוד, סופר, משורר, מו"ל, פרסומאי, ממציא בדיחות, הציל יהודים בשואה ע"י האמנות

יוסף באו נולד בשנת 1920 בקרקוב, בפולין. בשנת 1938 התחיל ללמוד אמנות, באקדמיה לאמנות פלסטית בקרקוב, בפולין. אבל מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו. חמש שנים היה בגטו ובמחנות העבודה. בתחילה היה בגטו קרקוב, לאחר מכן במחנה ריכוז פלאשוב. משם הועבר לגרוס רוזן ובסוף היה במחנה של אוסקר שינדלר, ברינליץ, בצ'כיה.

האמנות הצילה את חייו ובזכותה הצליח להציל מאות אנשים, כשזייף למענם תעודות שבאמצעותן יכלו לברוח. באו מעולם לא הזכיר נושא זה. אפילו בספרו "שנות תרצ"ח, לא כתב על כך. חבריו מהמחתרת היהודית בגטו קראקוב אמרו לו: "הצלת כל כך הרבה יהודים, תעשה לך גם תעודה ותברח" על כך הוא ענה: "אם אברח מי יציל את השאר?" ונשאר עד היום האחרון.

כשהיה בגטו קרקוב השתייך למחתרת של קבוצת עקיבא. בגיטו ובמחנות נצטווה ע"י הגרמנים לעבוד בתור צייר, גרפיקאי ושרטט במשטרה הגרמנית.

הוא שימש בתור מרגל שהעביר למחתרת היהודית את הידיעות אותן שמע במשטרה הגרמנית. בסתר צייר, כתב ותעד את כל מה שראו עיניו.

בגטו יוסף יחד עם אמו צילה, ערכו ערבי תרבות אצלם בחדר. צילה ניגנה על מנדולינה, יוסף על כינור והוא גם הקריא את שיריו אותם כתב שם. הם סיכנו מאד את חייהם כי הגרמנים הרגו את האמנים.

בפלאשוב הכיר את רבקה, אשתו. הם נפגשו בסתר והחליטו להתחתן למרות שידעו שזו סכנת חיים. יוסף התגנב מחופש לאישה לתוך מחנה הנשים כדי לערוך את טקס הקידושין. תיאור חתונתם מוצג בסרט "רשימת שינדלר".

זמן קצר לאחר חתונתם עברה שמועה שעומדים לחסל את מחנה הריכוז פלאשוב. רבקה החליפה את שמה בשמו של יוסף וכך הוא נשלח למחנה ברינליץ של אוסקר שינדלר בצ'כיה ואילו היא נשלחה לאושוויץ.

יוסף לא רק הציל ע"י זיוף תעודות, הוא גם המציא בדיחות וסיפר לסובבים אותו. הוא ידע שצחוק מציל חיים. הוא כתב את הבדיחות לפי קטגוריות: מהנדסים, מורים, עורכי דין, רופאים ועוד. לצערינו הוא רק כתב את ה – punch line  של הבדיחות ואנחנו לא יודעים מה היתה הבדיחה.

 בתוך מחנה הריכוז כתב וצייר ספר בגודל כף יד, על בדלי סיגריות שהגרמנים זרקו. שם הספר: "העולם ואני". רב השירים מלאי אופטימיות והומור. יוסף הקריא את השירים ליהודים שהיו איתו בכדי לעלות להם את מצב הרוח, להצחיק אותם ולתת להם תקווה שיהיה טוב והחיים הנורמליים יחזרו.

 יוסף הכין חפיסת קלפים ועל כל קלף צייר ציור שונה עם משמעות. 24 קלפים. כשראה מישהו שרצה להתאבד, ניגש אליו וניסה לשכנעו שלא יתאבד, אם האדם לא השתכנע יוסף הוציא את חפיסת הקלפים  וביקש מהם שישלפו קלף. לדוגמא: בחורה יפה, חתונה, תינוק, רופא. אם שלפו קלף עם ציור החתונה, יוסף אמר: "למה אתה רוצה להתאבד? הרי אתה תכיר בחורה יפה ותתחתנו" כך עודד את האנשים. אחד האנשים אותם יוסף הציל ביקר במוזיאון "בית יוסף באו" בשנת 2004 וסיפר שהוא עורך דין בזכותו של יוסף באו.

התברר לאחרונה שיוסף באו היה יד ימינו של אוסקר שינדלר ועזר לו להציל את 1200 היהודים. יוסף זייף עבורו את כל המסמכים בכדי להציל. 

בסיום המלחמה, באו מצא את אשתו בדרך נס ויחד חזרו לקראקוב. בשנת 1946 התחתנו שוב והפעם החתונה התקיימה עם רב, אורחים וכיבוד.

יוסף חזר לאוניברסיטה וסיים את לימודיו. למחייתו עבד כמעצב, כגרפיקאי וכקריקטוריסט בארבעה עיתונים וערך תערוכה מהציורים אותם צייר בתוך המחנות. כמו כן הוציא לאור ספר שירה שאייר, ושמו "צלו של עובר אורח".

בסיום לימודיו בשנת 1950 עלו יוסף, רבקה ובתם הדסה לארץ ישראל.

בארץ גויס באו לעבוד במוסד. במסגרת תפקידו כגרפיקאי זייף תעודות שונות ביניהן תעודות שיועדו לאלי כהן, המרגל שלנו בסוריה, ולהבדיל – לאדולף אייכמן ולכל הקבוצה שיצאה לתפוס אותו. יוסף מעולם לא דיבר על פעילויותיו אלה.

במקביל לעבודתו במוסד פתח סטודיו לציור וגרפיקה ובשנת 1960 פתח את אולפני ההסרטה והאנימציה שהקים ברחוב ברדיצ'בסקי 9 בתל אביב. בנה במו ידיו את כל המכשירים, ביניהם: הציוד לאנימציה, הקולנוע הקטן ביותר ומקרנת הקולנוע 35 מ"מ.

כאמן סרטי אנימציה ייצר סרטי פרסום והסברה רבים שהופיעו בקולנוע ובטלוויזיה, ביניהם: "מזון לשעת חירום", "הכן רכבך לחורף", "שיטת הניקוד פועלת", הפרסומת לא.ד. מטלון ועוד. מצד שני יצר סרטים מצוירים מסווגים מאד עבור התעשיות הביטחוניות.

יוסף עיצב את הכותרות לכל הסרטים בארץ, לכל סרט עיצב גופן ייחודיי: "שמונה בעקבות אחד", "קזבלן", "סאלח שבתי", "עמוד האש", "הם היו עשרה", ועוד רבים אחרים. היום ניתן לרכוש ארבעה פונטים אותם עיצב יוסף.

 כל השנים צייר וערך תערוכות בארץ ובחו"ל.

יוסף באו כתב, צייר, אייר, ערך, עימד והוציא לאור בהוצאת הספרים שהקים "המנענע" אחד עשר ספרים בעברית ובפולנית. ספרו "שנות תרצ"ח" תורגם ויצא לאור באנגלית בשם "Dear God, Have you ever gone hungry?”

הספר תורגם ויצא לאור בפולנית, סינית, ספרדית, הולנדית, ערבית ורוסית.

ליוסף באו היתה אהבה מיוחדת לשפה העברית ולדקויותיה. בספרו "ברית מלה" הוא מוכיח שהשפה העברית היא החכמה מכל שפות עולם, הגיונית ומלאת הומור.

בספר זה נותן יוסף באו פרשנות חדשה ויוצאת דופן למילים ומושגים בשפה העברית וכל זאת בעזרת ציורים ואיורים בעלי כפל משמעות מעשה ידיו.

לדוגמא: השיג לֶחֶם רק מי שלָחַם בעבורו קשה, כל אחד הוא סַבָּל של סִבְלוֹתָיו, הלוואי וכל הנֶשֶׁק בעולם יהפוך לנְשִׁיקָה, המלה אֻכְלוּסִיָה היא קהל רב של אנשים האוֹכְלִים זה את זה, או כל אחד מהרהר על בַּיִת ועל מִין עד שבמוקדם או במאוחר מגיע לבֵית עָלְמִין.

מפעל חייו המיוחד זכה להכרה בינלאומית ויצירותיו הוצגו פעמים רבות במקומות שונים בעולם כמו לדוגמא בבנין האו"ם בניו יורק, בפרלמנט הספרדי במדריד, במוזיאון אוסקר שינדלר בקראקוב, במוזיאון היהודי במוסקבה ובעוד מקומות רבים.

תערוכה מציוריו "ציורים מדברים עברית" על השפה העברית הוצגה לראשונה בכנסת משם עברה למקומות רבים בארץ ובעולם וכמובן מוצגת במוזיאון "בית יוסף באו" ברח' ברדיצ'בסקי 9 ת"א (ליד שדרות רוטשילד והבימה).

ספרים רבים ומאמרים מזכירים ומתארים את סיפורו של יוסף באו, כאמן וכאדם, שבלט במיוחד בזכות ההומור, האהבה וראיית הצד החיובי בכל מצב, דרך חיים שהשתקפה בעבודותיו.

יוסף באו הפך את הסטודיו שלו לתיאטרון בו הוא ובנותיו הופיעו יחד, סיפרו את סיפור האהבה המופלא של רבקה ויוסף באו בליווי בדיחות אותם המציא וכתב. הדסה שרה שירים אותם כתבה והלחינה. אחרי מותו הן הפכו את המקום גם למוזיאון "בית יוסף באו" המנציח את פועלו בכל התחומים הרבים בהם יצר.

בשנת 2020 יוסף ורבקה באו קיבלו את האות היוקרתי של "אות המציל היהודי" מטעם ארגון בני ברית העולמי.

בשנת 2022 יוסף קיבל תעודת הוקרה על תרומתו לטיפוח השפה העברית והפצת יופיה בארץ ובעולם ע"י ההסתדרות הציונית העולמית, המועדון העברי בפריז וברית עברית עולמית.

בשנים 2023 ו-2024 נבחר מוזיאון "בית יוסף באו" על ידי אתר התיירות הבינלאומי TripAdvisor כאחת האטרקציות המדורגות באחוזון העליון בעולם!!!